מדינת ישראל נ. אלכסיי וולקוב 

בבית המשפט העליון
 
ע"פ  5628/08

בפני:  
 כבוד השופט א' א' לוי

המערערת:
 מדינת ישראל

 נ  ג  ד

המשיב:
 אלכסיי וולקוב
                                      
בקשה למעצר עד תום ההליכים

תאריך הישיבה:                      תאריך כ"ד בסיון התשס"ח (27.06.08)
בשם המערערת:                       עו"ד נעמי כ"ץ-לולב
בשם המשיב:                         עו"ד אורי קינן ;  עו"ד יקטרינה צווטקוב
מטעם המשפחה:                       עו"ד תומר אברהמי

החלטה

1. המשיב, אלכסיי וולקוב, הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצועה של עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי לאחר עלייתם לישראל, נקלעו נישואיהם של המשיב ואשתו המנוחה למשבר, עד שלבסוף חתמו, בחודש נובמבר 2005, על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק-דין, ובו נקבע כי בנם המשותף יהיה במשמורת האם. על פי גרסת המבקשת, בתאריך 15.1.06 הגיע המערער לדירה בה גרה המנוחה, וביניהם פרץ ויכוח בקשר לקטין. בעקבות כך גמלה בלבו של המשיב החלטה להמית את המנוחה, והוא עשה זאת באמצעות סכין עמה דקר את קורבנו בגבה ובפניה, ולבסוף גם לחץ עם אצבעותיו על צווארה עד שהתמוטטה.

2. עם הגשתו של כתב-האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. באותה בקשה היא טענה כי ראיותיה נסמכות על הודאת המשיב במעשים שיוחסו לו, ושחזור שביצע בזירה; דו"ח נתיחת הגופה; מיקום הגופה ותנוחת המנוחה שנמצאו תואמים לתיאור אותו מסר המשיב; גרסתו לפיה נעל את דלת הבית כאשר נמלט על נפשו, אומתה; עדותה של אשה אשר שמעה מפיו של המשיב על רצונו להמית את המנוחה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת, וביום 2.3.06 הורה על מעצרו של המשיב, מעצר בו היה נתון עד לסיום ההליכים בעניינו בתאריך 2.6.08. במהלך משפטו לא הכחיש המשיב כי ביקר בדירת המנוחה בתאריך 15.1.06, וגם שנתגלע בינו לבינה ויכוח בקשר עם בנם. עם זאת, הוא הוסיף וטען כי משניסה לגעת במנוחה היא הדפה אותו אל מחוץ לדירה, ובעקבות כך הלך לדרכו.
   בהכרעת-דין מפורטת ומנומקת, קבעו שלושת שופטי המותב בבית משפט קמא, כי אשמתו של המשיב לא הוכחה במידה הנדרשת בפלילים, וחרף ההודאה שנרשמה מפיו הוחלט לזכותו מחמת הספק.

3. כנגד הכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובבקשה שבפני עותרת המבקשת למעצר המשיב (שבעקבות זיכויו שוחרר) עד תום הליכי הערעור. במרכז השגותיה של המבקשת עומדת טענתה לפיה נתפסה הערכאה הדיונית לתוצאה שגויה, הואיל וטעתה בחישוב שעת מותה של המנוחה. להשקפת המבקשת, גבוהים סיכוייו של הערעור להתקבל, ומנגד קיים חשש שהמשיב יחטוף את בנו ויימלט מאימת הדין, הואיל ואם יורשע הוא צפוי למאסר עולם.

4.  אין בידי להיעתר לבקשה. נימוקי הערעור פורטו בהרחבה בכתב, ובאת-כוח המבקשת הוסיפה עליהן בטיעון על-פה, וכל שאוכל לומר על כך, מבלי שתשתמע קביעת עמדתה ביחס לסיכויי הערעור, הוא כי מדובר בנימוקים הראויים לבחינה בפני ערכאה נוספת. אולם, מנגד ניצבת גם עובדה שבלבם של שלושה שופטים מנוסים של בית המשפט המחוזי, בפניהם נשמעו הראיות, נותר ספק ביחס למעורבות המשיב ברצח המנוחה. להתרשמות זו יש ליתן את מלוא המשקל, לפחות בשלב זה של ההליכים, ועל כן סבורני כי מעצרו המחודש של המשיב יהיה בבחינת תוצאה לא ראויה. עם זאת, שוכנעתי כי יש לנקוט באמצעים נוספים כדי להבטיח את התייצבותו של המשיב לדיון בערעור, ולפיכך אני מתנה את המשך שחרורו באלה:
 א)     יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.
 ב)      הוא יפקיד ערבות עצמית בסך 100 אלף ש"ח, מתוכה 15,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, וכן ערבות צד ג' בסכום של 150 אלף ש"ח.
 ג)      נאסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם אחותה של המנוחה, מבלי שקיבל היתר לכך מבית המשפט המוסמך.
  את הערבויות יפקיד המשיב בתוך 7 ימים, ואם לא יעשה כן, יובא בפני שופט כמתחייב מהוראת סעיף 47(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

 ניתנה היום, י' בתמוז התשס"ח (13.07.08).